<h1>שו"ת הרא"ש כלל ע"ג סימן ג'</h1>
<h2>דף כג:</h2>
עוד ילמדני, הא דאמרינן המלוה שבא לגבות מנכסי לוה ואיננו פה שצריך להודיע, אם הוא כך שהלוה טרם לכתו היה מצפה בכל יום לביאת המלוה לירד לנכסים כי לא היה לו ממה לפרוע, ושוב הרחיק הלוה כ' פרסאות או ל' ואחר זמן בא המלוה לירד לנכסיו, אם בית דין צריך להודיעו בזה. וכשמודיעים אותו שכר השליח על מי. ורבינו משה כתב [מלוה ולוה פי"ג ה"ב] שלש ראיות צריך להביא לבית דין קודם שיפרע, להחזיק שטרו ושבעל חוב במדינה אחרת ואינו מצוי לעמוד עמו בדין. ומה ראיה צריך הא ליתיה קמן, ומה שיעור שיהא המרחק שיהא קרוי אינו מצוי לעמוד בדין. שלישית, שאלו נכסים של פלוני הלוה הם. ואם ראינו שהלוה דר בהם כמה שנים אמנם אין כאן עדות ברורה אם לקחם או ירשם והאיך באו לידו, מה ראיה אחרת צריך כל זמן שאין מערער. תשובה שמעתי וגם ראיתי בדברי גאון אם יכולין לשלוח ללוה שילך ויחזור בתוך ל' יום ישלחו לו שליח על יציאת הלוה, כי כל יציאות שיוציא המלוה בגרמת הלוה שמרחיק פרעון המלוה על הלוה לפרוע, כדאמרינן בערכין [כ"ג ע"ב] המקדיש נכסיו והיתה עליו כתובת אשה ובעל חוב מוסיף עוד דינר ופודה הנכסים משום דרבי אבהו, ולשון מוסיף משמע שמוסיף על הלואתו וגובה הדינר עם שאר החוב, וה"ה יציאה שגורם לו. והראיה שכתב רבינו משה שהבעל חוב במדינה אחרת, היינו כגון שטוען המלוה שהוא במדינה אחרת ואין שליח יכול לילך אליו ולחזור בתוך ל' יום, אם יביא מזה ראיה ב"ד יורדין לנכסיו מיד בשטר מקויים משום נעילת דלת שלא יהא כל אחד לוה מעות מחברו וילך וישב לו במדינת הים. והנכסים שהם בחזקת הלוה עד היום הזה אע"פ שאין ידוע היאך באו לידו או בירושה או בקנייה, ב"ד יורדין להם ומגבין אותם למלוה. ואם יבא שום אדם אחר כך בשטר או בראיה מוקדמת לשטר המלוה יוציא הנכסים מתחת ידו.
